Page 16 - gidon_bartal
P. 16
שאמר להם: "אין לי כסף בשביל זה". לבסוף היה הפתרון לדרמה אצל "בני העיר" מפולין, נעמי ו ֵמ ְשל. ֵמ ְשל הרגיע את הוריי והבטיח שהוא זה שיביא את הגט חתום. הוא לקח את הטנדר שלו ממקום עבודתו בסולל בונה בקריית חיים כשאליו נלווים שני חברים ושני פטישים של חמישה קילו כל אחד ונסע עימם לירושלים. תחילה לא נרתע הבחור מהשלושה וביקש את הכסף. אך כש ֵמ ְשל ציווה על אחד משני חבריו להרים את הפטיש, נענה הבחור לבקשה וחתם. אימי, שבזמן החתונה הייתה כבר בהיריון מתקדם, לא יכלה להגיע לחופה של עצמה, ושלחה את חברתה שרה ב׳, לימים רוטנברג, לחופה. הרב זכריה ערך קידוש, והם וקיבלו את תעודת הנישואין. אני כתינוק סיפור לידתי נולדתי בעפולה בתאריך 8.10.1936, במשקל 3.6 קילו, ואימא שמחה, כי היה זה בדיוק בשמחת תורה. הלידה הייתה קשה ואינני יודע כיצד הגיעה אימא לבית החולים. כזכור, הדרכים לא היו דרכים והמכוניות לא היו מכוניות והתינוק היה גדול, אבל בסוף נולדתי. הייתי בן יחיד להוריי. לאחר כמה ימי מנוחה בבית החולים חזרה איתי אימא לקיבוץ והכניסה אותי היישר לבית התינוקות, כפי שהיה נהוג באותם זמנים. לאימהות הצעירות היו שעות קבועות של הנקה, ואם היו מקרים שבהם התינוק היה רעב בשעות הביניים, היו קוראים להן לבית התינוקות להניק את ילדן. במחשבה לאחור זה היה די אכזרי, אבל הייתה זו צורת החיים המקובלת, וכך גדלתי בבית התינוקות שהיה בין הבתים הראשונים בשריד. זיכרונות הילדות חסרים לי מאוד. הוריי לא נהגו לדבר על חייהם, ואת רוב ילדותי ביליתי בבתי הילדים. זכור לי סיפור אחד שסיפרו לי הוריי: הם לקחו אותי לביקור בכרם, ומאחר שכנראה עוד לא התרגלו למצב שיש להם תינוק, כמעט בן יחיד להוריי שכחו אותי שם. 15 גדעון ברטל סיפור חיי
