Page 42 - gidon_bartal

הטובים ביותר בירושלים. אנלי גידלה את הילדים, נעמי ויאיר, עד ראשית שנות ה-50, ולאחר מכן עברה נעמי לשריד שם התגוררו שני אחיו של הרי. אנלי התמחתה בהדסה בהכוונה מקצועית לצעירים, ושם עבדה עד צאתה לגמלאות. המשפחה של נעמי אהבה מאוד בעלי חיים ותמיד היו במשפחה כלבים. כשהרי נשאל על ידי אנלי "את מי אתה אוהב יותר - את הכלב או אותי?" הוא ענה בלי להתמהמה: "את הכלב". הרי ואנלי נהנו מבית נופש בסופי שבוע באשקלון, שהייתה קרובה לים. פעמים רבות נסענו לנופש לבית קטן זה - בתחילה נעמי ואני לבד ואחר כך עם ילדינו. במשך הזמן רכשו ההורים של נעמי חדר קטן בשריד. אחת לשבועיים, כאשר היו מגיעים בשבת לשריד, היה הרי מזמין את כולנו לארוחת בוקר שאליה באנו עם הילדים, וגם גילה ויאיר באו עם ילדיהם. בארוחה היו טוסטים של חלה עם שנקין וגבינה צהובה וקפה פרקולטור משובח. לעיתים היינו נוסעים לארוחת צהרים משפחתית לסטיקייה בכפר תבור, וכאשר הודינו להרי על הארוחה הטובה הוא ענה: "זה על חשבון הירושה שלכם, ולכן אינכם צריכים להודות לי". חייהם של הרי ואנלי לא היו פשוטים ועברו טלטלות רבות. המכה הראשונה שהם קיבלו הייתה כאשר יאיר נפטר ממחלת כליות ב-1985, והוא בן 47 בלבד. הוא השאיר אחריו את גילה ואת שלושת ילדיהם. לאחר שש שנים נפטרה גם נעמי, ואנלי כבר לא התאוששה מהמכה הזו וסבלה מדמנציה. כשהרי נפטר הייתה אנלי במצב סיעודי, ושהתה בדיור מוגן בשער העמקים. לאחר שהוריה של נעמי נפטרו, מכרנו את בית הנופש ובתמורה שקיבלנו עבורו בנינו לזכרם בשריד גן משחקים לילדים ובו שלט: " ִמתקנים אלו נתרמו לזכר הרי ואנלי לפידות, יאיר לפידות ונעמי ברטל". החתונה מראשית הקשר בינינו העלתה נעמי את נושא הקושי להיכנס להיריון. נעמי הייתה מודעת לכך מנישואיה הקודמים לבני ולכן לא נזהרנו, להפך, נעמי אמרה תמיד: "הלוואי שזה יקרה". לאחר שנתיים של חיינו המשותפים לחצה אימי שנתחתן מכיוון שיש לנו משפחה שומרת מסורת ובני דודים מפולין והיא רוצה שהם יכירו את נעמי, אך הם ביקשו שקודם נתחתן. וכך, בלחץ של אימא שלי התחתנו. החתונה שלנו התקיימה באוקטובר 1963, כשאני בן 27 ונעמי בת 28. הייתה זו חתונה צנועה בחדר של אימי ובדשא הסמוך. האורחים שהוזמנו היו בעיקר מהמשפחה הקרובה, מנחלת יצחק ומקריית חיים, וכן כל המשפחה של נעמי ועוד חברים קרובים שבאו להרים כוסית יחד 41 גדעון ברטל סיפור חיי