Page 45 - gidon_bartal
P. 45
הטיול היה יפה מאוד. סיירנו בכל אירופה, וכשהגענו לצרפת מכיוון שוויץ, עברנו בעיר שטסבורג והיינו חייבים למלא דלק. הבעיה הייתה שהיו לנו דולרים בלבד ובתחנה סירבו לקבל את הכסף. לכן היה לנו בהמשך טריק: בתחנה הבאה שעצרנו מילאנו את הטנק בדלק, ורק לאחר מכן שילמנו בדולרים. כך נאלץ המוכר לקבל את הכסף ואנחנו הצלחנו למלא דלק. לגרמניה החלטנו לא להיכנס מסיבה אידיאולוגית. אחד הדברים המאתגרים בטיול היה למצוא מקומות לינה. לא יכולנו לקבוע מקומות מראש כי לא היו לנו טלפונים או אינטרנט, ולכן היינו צריכים למצוא בכל פעם מקומות חדשים, ולפעמים היו חיכוכים בנושא הזה. וכך, לאחר ימים ארוכים של טיול משותף עם אהוד ומירי החלטנו לפצל כוחות וכל זוג המשיך את הטיול בנפרד. נעמי ואני טסנו ללונדון וקבענו להיפגש אחרי מספר ימים בפריז. כשהגענו ללונדון שכרנו חדר במלון, ובאחת מהיציאות השארנו את כל החפצים בחדר וביקשנו בקבלה שיעבירו אותנו לחדר אחר. לאחר הטיול חזרנו למלון וראינו שאכן העבירו אותנו לחדר אחר אבל בין כל החפצים ראינו שמעיל העור היפה שלי נעלם. יצאנו לרחוב, מצאנו שוטר, ומאחר שידענו קצת אנגלית סיפרנו לו את הסיפור. השוטר בא איתנו למלון ועזר לנו בחיפושים. האבדה נמצאה בסופו של דבר בחדר המדרגות בתוך ארון הניקיונות. בטיסה חזור מלונדון לפריז שמתי לב שהמטוס מתחיל להסתובב בחזרה. הקפטן מודיע שבגלל תקלה אנחנו חייבים לחזור לאנגליה וציווה על כולם לחגור חגורות. כל הנוסעים היו בלחץ והיה שקט מופתי במטוס. לפתע נשמע בום והסתבר שמישהו פתח בקבוק שמפניה. כשנפגשנו שוב עם אהוד ומירי המשכנו הלאה בטיול לבלגיה ובריסל לעיר אנטוורפן שבצפון מערב בלגיה, עיר נמל הידועה בתעשיית היהלומים. בעיר זו חיו בני משפחתה של אימא, משפחה של יהלומנים, ואנחנו התארחנו בביתם. עבור אהוד ומירי בני המשפחה שלי שכרו חדר במלון הסמוך. אחת החוויות הזכורות לי מהטיול היא משוויץ. נסענו לעיירה בשם טון (TUN), שיש בה אגם קטן ומפורסם מאוד. לקחנו סירה ושטנו להנאתנו. באגם היו הרבה דגים, ולמרות שהיו שלטים שאסור לדוג, אהוד החליט לדוג. כעסנו עליו מאוד, אך בערב אכלנו את הדגים ונהנינו. לפני הטיול בחרנו שני מקומות באירופה שבהם היה ניתן להשאיר לנו מכתבים: האחד בשוויץ והשני בהולנד. כשהגענו להולנד לסניף הדואר לקבל את המכתבים שלנו, ראה הבחור בדלפק את שם משפחתי וחשב שאני הקופץ לגובה בעל שיא העולם ששמו ברומל, וכמובן, התאכזב כשהבין שטעה. 44
