Page 121 - gidon_bartal
P. 121
פרקסיום כתיבת סיפור חיי הרעיון לכתיבת הספר עלה מבתי עינת, שהפצירה בי להשאיר אחריי את כל הסיפורים. היא סיפרה לי על פרויקט שמתקיים במועצה האזורית עמק יזרעאל, אך לצערנו המכסה לשנה זו נגמרה, לכן החלטתי לכתוב את סיפור חיי בעזרת מור ולא לדחותו לשנה הבאה. מור ראיינה אותי, תמללה והדפיסה את כל אשר סיפרתי לה בפגישותינו שנערכו בביתנו בשריד. כך עבדנו עד שפרצה הקורונה ולאחר מכן המשכנו להיפגש בזום. מור לימדה אותי להוציא מתוכי זיכרונות ומחשבות שלא חשבתי עליהם קודם, ולנסות לכתוב בעצמי. הפרק שנגע לליבי יותר משאר הפרקים וכתבתי אותו לבדי הוא "הלב של נעמי" המתאר תקופה של שנתיים, מהתקף הלב הראשון ועד ליומה האחרון של נעמי. לאחר כתיבת הפרק הבנתי שאני יכול לכתוב גם בעצמי. בראייה לאחור אני חושב שנכנסתי לנקודות בחיי שלא חשבתי שאצליח לפצח. בכתיבת סיפור חיי עזרה לי נכדתי דנה, שהעלתה על הנייר את זיכרונותיי כפי ששמעה ממני לפני מספר שנים. הקטע שבו מתוארים חיי בחברת הילדים מודפס כאן כפי שנכתב על ידי דנה לפני מספר שנים. לנכדתי שירה סיפרתי את זיכרונותיי מהשבת השחורה במסגרת עבודת בת המצווה שלה. הקטע המתאר את חוויותיי מהשבת השחורה מובא כאן כפי שנכתב על ידי שירה, לפי מה שסיפרתי לה לפני מספר שנים. הרבה תודה לרותי בשארי שערכה את סיפור חיי והפכה את הקריאה בו זורמת יותר ונעימה לעין ולאוזן. הרבה תודה לאילנית שיר בן שמעון שיצרה את הגרפיקה של הספר, שילבה בין הכתוב למצולם, חשבה על כל פרט ויצרה שלמות וחוויית קריאה שעליה לא חלמתי. תודה אחרונה חביבה לחוה, בת זוגי, שעבדה איתי ימים ולילות בסבלנות אין קץ ביצירת סיפור חיי, הן בהקלדת הקטעים שכתבתי בעצמי, והיו רבים כאלה, והן במחשבה, בארגון הכתוב ובחשיבה מה להכניס לספר ומה לדחות. קטעים שלמים שאותם עיבדנו יחד היו מלווים בהתלבטויות והתייעצויות משותפות, עד שהתקבל הנוסח המוסכם. חוה, הרבה תודות לך. 119 גדעון ברטל סיפור חיי
