Page 19 - gidon_bartal
P. 19
פטירתו של אבא בחודש מאי 1956, בעת שהייתי בקורס קצינים בצריפין, נסע אבא לשבוע נופש בנתניה. אבא סבל מאסטמה קשה, בעיקר באביב בתקופת שיא הפריחה, ומאחר שאימא דאגה לו מאוד, היא פנתה לוועדת בריאות שיאפשרו לו נופש של שבוע בנתניה כדי להקל עליו. מובן שבאותה תקופה הקיבוץ לא אישר נופש זוגי, ולכן אבא יצא לנופש לבדו. אבא שלי איתי בשבוע שאבי היה בנתניה קיבלתי אפטר (חופשת ערב) ביום שלישי, ונסעתי לבלות איתו בנתניה. הלכנו ביחד למקום שהוא ספק מזנון-ספק חנות מכולת, שנקרא אז "תנובהל'ה". ישבנו ליד שולחן קטן עם שעוונית מודפסת ואכלנו שמנת ואולי גם חביתה וסלט קטן. אינני זוכר בדיוק על מה דיברנו בארוחה משום ששנינו לא היינו דברנים גדולים, אבל היה נהדר. הייתה זו הפעם הראשונה (וגם האחרונה) שאבא הזמין אותי למסעדה. עם אימא לא זכיתי ולו פעם אחת לאכול במסעדה. לאחר הארוחה ליווה אותי אבא לתחנת האוטובוס, ונפרדתי ממנו בלי שידעתי שזו הפעם האחרונה שאראה אותו. אני חזרתי לצריפין ואבא חזר למלון שלו. למוחרת קרא לי המפקד וסיפר לי שמשהו קרה לאבי, ועליי לעלות על מדים ולנסוע הביתה. המפקד לא הרחיב בדברים אך תחושת הבטן שלי בישרה שמשהו לא טוב קרה. באותו היום הודיעו בחדשות שמרדכי אורן, שהיה אסיר בצ'כיה, שוחרר והגיע לארץ. כשעליתי לאוטובוס פגשתי את בתו, והרגשתי שהיא מרוויחה את אבא שלה ואני מפסיד את אבא שלי. ירדתי מהאוטובוס והייתה לי הרגשה לא טובה. הגעתי לחדר שלנו בקיבוץ ואימא הייתה עם הראש באדמה. הבנתי ממנה שאבא טבע בים, ועוד באותו היום אחר הצוהריים התקיימה ההלוויה. אבי אהב את הים ובמאי לא היו עדיין שירותי הצלה. הוא נכנס לשחות ואולי היו מערבולות או שהוא חווה אירוע לבבי - עד היום איננו יודעים מה קרה, אך הוא סיים את חייו בגיל 54 בלבד. נשארתי שבוע בבית ואימא רצתה שאפסיק להיות חייל קרבי כי חששה לאבד גם אותי. לא נעתרתי לבקשתהּ כי רציתי לסיים את המסלול שהתחלתי בו. 18
