Page 21 - gidon_bartal
P. 21
אימא, יוסי שיין ואני אני עם אבא כל הזמן: ״פעם ימינה, פעם שמאלה, הופ, הופ, הופ... חלון יצא״. עוד אני זוכר מתקופת הגן שרבקה חייבה אותנו לישון בצוהריים ואני לא הצלחתי. איך היא ידעה שאנחנו ישנים? היא הייתה הולכת ממיטה למיטה ובודקת מי ישן ומי לא. כשהייתי שומע שהיא מתקרבת לחדר שלנו הייתי עוצם את העיניים כדי שהיא תחשוב שאני ישן, והיא הייתה אומרת לי: ״גדעון, לא למצמץ, אני רואה שאתה לא ישן״. ומי שלא ישן נענש. מה היה העונש? ללכת אחר הצוהריים עם "בגדי העבודה", כשכל יתר הילדים הלכו עם "בגדי שבת". בגדי עבודה היו בגדי הבוקר הפשוטים ואילו בגדי שבת היו בגדים מהודרים יותר, לזמן הבילוי עם ההורים. כשהנענש הלך אחר הצוהריים עם בגדי עבודה ידעו כולם שהוא עשה משהו לא בסדר - הפריע או לא ישן בצוהריים, או עשה מעשה שובבות אחר. זיכרון נוסף קשור לאוכל: חייבו אותנו תמיד לסיים את כל מה שנתנו לנו לאכול בצלחת. אני דווקא הייתי אכלן לא רע ואהבתי לאכול כמעט הכול, פרט לגבינה צהובה ודגים שקיבלנו לעיתים רחוקות. היו ילדים, בעיקר ילדות, למשל עדנה, לאה ותמנע, שהיו אוכלות לאט מאוד. קראנו להן "ג'מג'ה" כי הן היו "מג'מג'מות" את האוכל והיית חייב לגמור את מה שהיה לך בצלחת. אם מישהו כבר לא היה יכול לאכול יותר וירק את האוכל, הוא נדרש לאכול בחזרה את מה שיצא לו מהפה. אנחנו גרנו בקומה השנייה, ואילו הילדים מקבוצת אורן, שנקראו גן א׳, של חייקה גיטליס, גרו בקומה הראשונה. לנו, הבוגרים בקומה השנייה, היה משחק קבוע: לקחנו דלי, מילאנו את מחציתו במים ותלינו אותו בעזרת חבל. כשהיינו רואים ילד מגן א׳ רוצה להיכנס לבית, היינו הופכים עליו את הדלי ושופכים עליו את המים. כאמור, היה זה משחק קבוע שלא היה אהוב על הגננות וכאשר תפסו אותנו עושים זאת קיבלנו עונש ללכת עם "בגדי עבודה" אחר הצוהריים. יום אחד החליק לנו הדלי עצמו ונפל על דליה פליקס, אחת מילדות גן א׳, ופתח לה את הראש. לקחו אותה לבית חולים ואנחנו קיבלנו עונש גדול. 20
