Page 48 - gidon_bartal
P. 48
אני חורש עם D4 מתקנים מחרשה בשדה בחירה בעיתונות, וכל חבר יוכל להחליט בעצמו איזה עיתון לקרוא. הוויכוח התלהט, ואפא, שהיה נאמן לעקרונות, נשא נאום נלהב על כך שצריך לקרוא את ׳על המשמר׳ בלבד. כשסיים את הנאום הרגיש לא טוב, התמוטט ומת במקום. במהלך שתי קדנציות שלי בתור רכז הפלחה הייתי אחראי על הענף בכללותו: החלטתי מה לגדל ומתי להשקות, מי יעבוד באיזו חלקה וכדומה. העצמאות בתפקיד הביאה איתה התלבטויות רבות ורגעים של לחץ ומשבר. בין היתר דאגתי לאוכל של העובדים. אספתי אותם לארוחת בוקר או צוהריים בחדר אוכל, ולפני שהחבר'ה הספיקו לסגור את דלת הטנדר, הייתי כבר מתחיל בנסיעה. תמיד מיהרתי ועד היום זוכרים לי את זה. אופן הניהול העצמאי בתפקיד נתן לי תחושה שאני משפיע, לכן זה היה אחד התפקידים המעניינים ביותר שהיו לי, למרות שבמשך כל חיי עסקתי בניהול. הרגשתי יותר סיפוק בתור מנהל פלחה, כי הייתי קרוב לאדמה שאני אוהב. אחד החלומות שלי גם היום הוא לקחת טרקטור ולחרוש תלם אחד באדמה. עגורים קושי נוסף שליווה אותי במהלך שנותיי כמרכז פלחה הייתה בעיית העגורים – עופות יפהפיים כשהם באוויר, אבל כשלהקה כזו נוחתת על שדה חומוס ואוכלת את גרעיני החומוס שרק החלו לנבוט, מאות דונמים שנזרעו וטופלו בעבודה קשה יורדים לטמיון. נהגנו לקחת פחים ולדפוק בהם בעזרת פטישים בניסיון להבריח את העגורים. ביקשנו מהמטוסים שיטוסו מעל השדה כדי לגרש אותם, אך דבר לא עזר. בסופו של דבר ניצלנו מהעגורים בזכות חידוש אגם החולה שהיה למקום ההתקהלות החדש שלהם. בכל פעם שאני שומע את העגורים, במיוחד בשעות הבוקר כשאין שמש ויש ערפל נמוך, אני נזכר בשנים האלו. 47 גדעון ברטל סיפור חיי
