Page 50 - gidon_bartal
P. 50
היינו כ-50 חיילים בסוללה שפיקדתי עליה, והייתי אחראי על תפעולה. בזמן ההמתנה הוצבנו בגבול סוריה ליד קיבוץ אלמגור ושם חיכינו. בערבים אהבנו לצאת לשתות כוסית בבר בחוות הסוסים בוורד הגליל הסמוכה, ובאחד הערבים קראה לי הברמנית הצידה, ואמרה לי בשקט: "אני מבקשת לא לדבר על שום דבר הקשור בצבא. הבחורים שיושבים לידכם עובדים בשגרירות האמריקאית. הם לקחו אצלנו סוסים לראות את הכוחות של צה"ל, וכל מה שאתם אומרים נמסר ישירות לשגרירות האמריקאית". לאחר כשבוע עברנו לקיבוץ מענית והתכוננו לקראת הכניסה לגדה. היינו דרוכים. בשישה ביוני פתח צה"ל במתקפה של חיל האוויר על שדות התעופה של מצרים וסוריה, והשמיד תוך שעתיים את כל חיל האוויר שלהם. ביום שבו התחילה המלחמה קיבלנו הודעה לעזוב את המקום שהיינו בו ולעבור לאזור גבעת עוז כדי להיכנס יחד עם השריונרים לתוך הגדה המערבית בשטחים של ירדן. במקביל המשיכה נעמי בהוראה בבית הספר בשריד. לפתע הגיע מטוס 'טופולוב' עירקי להתקיף את רמת דוד ובין היתר עבר מעל הקיבוץ. נפלו מספר רקטות, והילדים ירדו למקלטים. הטופולוב התרסק על בסיס צה"ל 'מחנה עמוס' וכתוצאה מכך נהרגו כ-14 חיילים. רצה הגורל שבאותו הזמן המפקדה שלנו הייתה במחנה עמוס, ונסעתי לקחת מפות עדכניות. הגעתי למחנה כמה דקות אחרי שהמטוס התרסק והייתה מהומה נוראית. לא הייתי חלק אורגני מהיחידות שם, אך גייסו אותי מייד לעזור בהעלאת גופות חללי צה"ל שנהרגו בהתרסקות המטוס למשאיות. תמונה שנצרבה בזיכרוני עד היום היא כיצד אני עוזר לחיילי הבסיס לקחת אלונקה ולהעלותה על המשאית ועליה גופה של חייל מכוסה עם שמיכה צבאית ורק הרגליים עם הנעליים בולטות החוצה. באותו רגע לא ידעתי שאחד החיילים שנהרגו בהפצצה היה גיל, שעבד אצלנו בשריד בציוד כבד הרבה מאוד שנים, והכרתי אותו היטב. לאחר המקרה חזרתי לגדוד ופרשנו את המרגמות בעמדה באזור גבעת עוז. באותו זמן נכנס כוח שריון וזחל"מים שלנו לקרב שהסתבך באזור קבאטיה, עיירה פלסטינית בצפון השומרון, כשבעה קילומטרים מג'נין. הכוחות נפגשו עם כוח נגדי, והיו זקוקים לסיוע בדחיפות, ואנחנו פתחנו באש על השריון הירדני שמולם. עשינו ככל שביכולתנו כדי לירות כמה שיותר פצצות באמצעות המרגמות ולהגן על חיילינו. באותו קרב נכנס המג"ד שלנו לפניקה: הוא קיבל את כל הבקשות מהשריון והכוחות האחרים - כולם רצו עוד ועוד אש, וכדי להמריץ אותנו הוא לקח את האקדח שלו והתחיל לירות באוויר. זו הפעם היחידה שירינו במלחמת ששת הימים. לאחר הקרב הזה לא נתקלנו בשום כוח עוין או בחיילים ירדנים, אך הייתה זו עבודה קשה ואני מקווה שהסיוע שלנו עזר לכוחות האחרים. לאחר מכן המשכנו ללכת לאחר הכוחות ובעצם לא היו צריכים סיוע מאיתנו כי כל צפון הגדה היה במנוסה, וצה"ל התקדם בצורה פנומנלית. 49 גדעון ברטל סיפור חיי
