Page 65 - gidon_bartal
P. 65
יושבים מימין לשמאל: ירדן, גדעון, חוה ועינת עומדים מימין לשמאל: אדוה וינון למוחרת לקחנו את האמבולנס של הקיבוץ, שהיה אחד מהסימנים של הקיבוץ הישן, ואת זיוה החובשת, כדי שתבדוק אם הוא בריא, ולקחנו את ירדן לשריד בשמחה. מובן שנעמי יצאה לחופשת לידה ארוכה, ומורה אחרת החליפה אותה למספר חודשים. ירדן הגיע אלינו בהיותו בן עשרה ימים בלבד עם קלקול קיבה קל שהחמיר, ותוך שבוע היינו איתו בבית חולים העמק. באותה תקופה, בראשית שנות השבעים, לא היה מקובל שהורים נשארים עם הילדים בבית החולים, אבל נעמי סירבה לעזוב אותו, וגם בלילה נשארה לישון על ידו בכורסה. ירדן חובר לעירוי. הכניסו לו מחט ליד, וכמו כל תינוק הוא זז במיטה וניתק כל פעם את העירוי. לא הייתה ברירה אלא לקשור לו את הידיים ולהעביר את העירוי לרקה. לאחר יומיים או שלושה שחררו אותו מהעירוי, הקיבה נרגעה, ולו ולנו היה קל יותר. טוב שנעמי נשארה איתו כל הזמן, ביום ובלילה, מאחר שבאחד הבקרים נתנו לה בקבוק של סימילק כדי שתאכיל אותו ובבדיקה על גב כף היד היא גילתה שבבקבוק הייתה בננה מרוסקת, ולא הסימילק שהיה מיועד לירדן במצבו. עברנו גם את זה, וחזרנו הביתה לעינת שהייתה בגן. ירדן היה אצלנו בחדר עם נעמי. 64
