Page 92 - gidon_bartal

"למרות כל מה ששמעתם כאן, תדעו לכם שהיום ביקרתם בקיבוץ הטוב ביותר בעולם". משפט זה סימל את גאוות החברים בקיבוץ, ואולי גאווה זו הביאה אותו לשגשג כיום מבחינה כלכלית וחברתית. ביקור נוסף ובלתי נשכח היה בקיבוץ דביר שבדרום הארץ. הוזמנתי לאספה לאחר שהקיבוץ החליט לא לשלם את מיסי התנועה, אך זו אינה הסיבה שהישיבה הזו חקוקה בזיכרוני. השיחה התקיימה במוצאי שבת, לקחתי את ירדן שקיבל רישיון לרכב מספר ימים קודם לכן, והוא נהג כל הדרך הלוך וחזור ובכך סיים את 500 הקילומטר שהתחייב לנהוג עם מלווה. סמכתי עליו בעיניים עצומות תרתי משמע. מחלקת הבנייה מחלקת הבנייה הייתה חברת בנייה גדולה בבעלותנו. היא ביצעה עבודות בעשרות מיליוני שקלים בשנה ברוב הקיבוצים, אבל גם לא מעט עבודות בשוק החוץ קיבוצי. כשנכנסתי לניהול הקרן סבלה מחלקה זו מגירעון שהלך ותפח. בראשית שנות ה-90 הכנסנו לחברה שותף שהשקיע בחברה כשלושה מיליון דולר עבור 50% מהחברה. הכסף נשאר בקרן השומר הצעיר, אצלי, ולא הועבר למחלקה. כשמחלקת הבנייה המשיכה להגדיל את הגירעון פנה אליי עורך הדין דובי וייסגלס שייצג את המשקיע, וביקש שאחזיר לבעל ההון את ההשקעה. הסברתי לו שהכסף כבר הופקד בבנק לאומי, והבנק לא הסכים לשחרר אותו אלא אם יופקד כבסיס להקמת קרן מרכזית לערבויות (קמ"ע), וכך היה. קמ"ע קרן הערבויות הוקמה על ידי הקיבוצים, ומטרתה הייתה לתת ערבויות להלוואות שקיבוצים לוקחים כדי לבצע השקעות, בעיקר בייצור. כיום היא נותנת גם ביטחונות למשכנתאות שחברי קיבוץ לוקחים כדי לבנות את ביתם בתוך הקיבוץ. הבסיס של קרן זו היה סכום של כשלושה מיליון דולר שקיבלנו בזמנו מהמשקיע של מחלקת הבנייה. בהמשך גדלה הקרן מכסף שניתן מהקיבוצים וכתוצאה מניהול נכון של הכסף, וכך הפכה הקרן לבעלת היקפים גדולים. כיום בקרן יש כ-35 מיליון שקל. גם שנים אחרי סיום תפקידי בקרן ועד היום, אני חבר בוועדת הביקורת של קרן קמ"ע. העבודה בקרן כללה התמודדות עם הרבה לחצים: הבנקים והלוואות פרטיות, חיכוכים, בעיקר עם אליעזר פישמן. אחד הדברים שהקשו עליי במיוחד בתפקיד הוא שלא יכולתי לעזור לכולם. כשסיימתי את תפקידי כמעט שלא נשארו נכסים בקרן – כלומר כל מה שנשאר לנו מכרנו, ועדיין נשארנו עם חובות. 91 גדעון ברטל סיפור חיי