Page 94 - gidon_bartal
P. 94
בבריסל. חוה אוכלת צ׳יפס ואני אוכל צדפות נדנדה בגן אילן הילדים, ומפעם לפעם מפגישים את כולם יחד, למרות העולמות השונים של כל אחד. חוה עבדה בבית ספר לסיעוד בבית חולים "בני ציון" בחיפה, ולאחר מספר שנים עברה לעבוד במשרד הבריאות בנצרת על מנת להתקרב לשריד. שנינו אלמנים וכך הקשר קרוב יותר. כל אחד מכיר ויודע על בן הזוג הקודם ומאוד מבין רגשות קיימים, וקל להעלות זיכרונות מן העבר שהיה טוב לכל אחד מאתנו. לעיתים אני קורא לחוה נעמי וחוה קוראת לי בנצי. אנחנו מקבלים זאת בהבנה ובחיבה. במהלך כל שנות הזוגיות בינינו טיילנו הרבה בארץ ובחו"ל, חיתנו יחד את עינת ואחר כך את ירדן, ואנחנו נהנים יחד משמונת הנכדים. ליווינו יחד את ירדן לחופה בחתונתו. חוה התרגשה מאוד כשירדן ואדוה ביקשו ממנה להיות המלווה שלהם לחופה. בחתונה של עינת הייתה זו וירה אחותי שליוותה אותה לחופה יחד איתי. חוה לקחה חלק פעיל בתהליך הגידול והגדילה של נכדינו והם אוהבים אותה כסבתא. נכדתנו הקטנה שי אפילו קוראת לחוה סבתא. עם השנים הפכו משפחתהּ של חוה וחבריה לבני משפחתי וחבריי, ומשפחתי וחבריי הפכו למשפחתהּ וחבריה של חוה. היום שנינו פנסיונרים עסוקים וחוה אפילו התקבלה לחברות בקיבוץ. כבר יותר מ-25 שנה אנחנו ביחד. חיינו המשותפים היו מלאי חוויות שאת חלקן אני רוצה לשתף: 93 גדעון ברטל סיפור חיי
