Page 27 - gidon_bartal

בהרצליה והחליט למסור את ביתו ונחלתו בהרצליה לקיבוץ נאות מרדכי, שאותם הכיר כאשר היו חניכיו בתנועת כחול לבן בפראג. הוא בעצמו עבר להתגורר בקיבוץ בגיל מבוגר והקיבוץ היה לו לבית. האורווה באורווה היו שתי פרדות, שלושה סוסים ושני תרנגולים. כשבאנו לאורווה רצו התרנגולים לקראתנו וניקרו אותנו. אחת הבעיות שלנו הייתה לרתום את הפרדות ולהבריח את התרנגולים בעזרת מקל בו זמנית. כשהיינו מבוגרים יותר אישרו לנו לקחת פרדה אחת לבד, בלי מבוגרים, ולרדת למקשה לקטוף אבטיחים, גם כאשר היא הייתה רחוקה מאוד, קרוב לפסי הרכבת מעבר לוואדי הראשון (נחל מושקו) ולוואדי השני (נחל מזרע). זכורה לי כרמלה, שהייתה פרדה עצבנית ונשכנית. היה לה שעון פנימי שלפיו בכל סוף יום עבודה, כשהגיעה השעה חמש, היא החלה ללכת לכיוון האורווה בין שהייתה רתומה למחרשה בין שלכרכרה. לכן, לקראת השעה המיועדת ידענו שצריך לקפוץ על הכרכרה לפני שהיא יוצאת לדרך. השבת השחורה בשנת 1947 שלט במדינה המנדט הבריטי. בארץ הסתובבו חיילים בריטים ומשטרה בריטית וגם הלגיון הירדני. באחת השבתות בחודש מאי, בהיותי בן 11, קמתי כהרגלי לפני כולם בשבע בבוקר, וראיתי על המרפסת שלנו חמישה חיילים בריטים. לא הבנתי מה הם עושים בבית הילדים. החיילים לבשו מדים עם כומתות אדומות. לא ידענו אנגלית, ורצינו לצאת החוצה, אך הם לא אפשרו לנו לצאת מבית עופר. לאחר כשעתיים הגיעה שולה המטפלת שידעה אנגלית והתחילה לתקשר עם החיילים. היא הסבירה לנו שכל החברים לא יכולים ללכת לשום מקום. החיילים הבריטים הקימו קונצרטינה (גדר תיל) ליד שער הקיבוץ. הם חיפשו חברים מהקיבוץ שהיו חלק מההגנה והפלמ"ח וריכזו אותם בתוך הקונצרטינה. הם הגיעו עם רשימות מסודרות של חברי הקיבוץ שהם רוצים לקחת, ואת מי שתפסו הם לקחו איתם לרפיח. האירוע נמשך והשעה הייתה מאוחרת, וכל שרצינו היה לתת אוכל לחיות במשק הילדים. לאחר שכנועים רבים אפשרו לנו החיילים ללכת למשק הילדים, שהיה אז במקום שבו קיימת היום בריכת השחייה, רק בתנאי ששני חיילים ילוו אותנו. וכך היה. עדנה, אמנון ואני הלכנו עם שני חיילים אוחזי נשק טעון להאכיל את החיות, וזו הייתה חוויה מפחידה במיוחד. אני לא זוכר איך בלי דיבורים נוצרה בינינו לבין החיילים כימיה, והם התחילו לעזור להאכיל את החיות וכך טיפלנו 26