Page 25 - gidon_bartal
P. 25
בריכת השחייה בשריד נפתחה רק בשנת 1948 והוקמה בזכות אדם אחד ששמו אפא – צבי כץ, ששירת בבריגדה היהודית במלחמת העולם השנייה והעביר החלטה בקיבוץ שהכספים שהקיבוץ קיבל בגין השירות שלו ושל כל חברי שריד בבריגדה ישמשו להקמת בריכת שחייה בשריד. כך, בזכותם, נפתחה בריכת השחייה בשריד. לפני כן אבא היה רותם פרדה אחת לכרכרה (עגלה בת שני גלגלים), וכך נסענו למאגר בגבת שסיפק את מי השתייה ואת המים לחקלאות לשריד. לרוב היו באים איתי עוד מספר ילדים מעופר, ובעלייה התלולה למאגר בגבת היינו יורדים מהכרכרה כדי להקל על הפרדה שחורקה, שהייתה הפרדה האהובה על אבא. המועד היחידי שבו המשפחה נפגשה לארוחה משותפת היה ארוחת ארבע ביום שבת. בקיבוץ הייתה מסורת, שבחדר האוכל, בנוסף לארוחות בוקר, צוהריים וערב הייתה גם ארוחת ארבע, שהוגשה בין השעה ארבע לחמש אחר הצוהריים. הארוחה כללה תה (בלי סוכר, להזכירכם – הייתה זו תקופת הצנע) אבל עם ריבה או גלוקוזה במקום דבש. אנחנו, שכנערים היינו תמיד רעבים, באנו לאכול גם ארוחת ארבע. בשבת, לא הייתה ארוחת ארבע בחדר האוכל. לכן, אימא וחברתה הטובה ביותר בשריד, הניה חלבין, היו מזמינות את שתי המשפחות לארוחת ארבע משותפת לסירוגין: פעם בחדר של זו ופעם בחדר של זו. בשעתו נקרא בית הילדים "בית" ואילו בית ההורים נקרא "חדר". עד היום אני קורא לביתי חדר ולא בית. החינוך המשותף אני גדלתי וגידלתי את ילדיי בחינוך המשותף. נכדיי כבר גרו עם הוריהם בבית. נהניתי מאוד לגדול כילד בחינוך המשותף וגם כהורה לילדים שגדלו בחינוך הזה. גם ילדיי נהנו כילדים מהחינוך המשותף, אבל כהורים הם העדיפו שהילדים ישנו אצלם בבית, ובזה הסתיים עידן החינוך המשותף בקיבוץ שריד. כאשר חזרנו מהשליחות באיטליה, חזרו ילדינו, עינת וירדן, לישון בבתי הילדים בשמחה רבה. עם הקמת הקיבוץ היו התנאים שונים לגמרי מהתנאים היום. החברים גרו בדירות קטנות בנות חדר אחד, בלי שירותים ומקלחת. לעיתים גר איתם "פרימוס" (דייר שלישי) באותו חדר. לעומת זאת, בתי הילדים היו מסודרים יותר, עם שירותים ומקלחת וחדר אוכל קטן, וגם חדר משחקים. הורינו, ואחר כך גם אנחנו, חשבנו שטוב יותר לילדים לישון עם ילדים בני גילם מאשר לישון עם ההורים. כמו כן, ההורים היו פנויים לצאת לעבודה בבוקר. לדעתי, זו המציאות שיצרה את החינוך המשותף. כמובן, בנו על כך תיאוריות רבות, אך לדעתי המציאות והקשיים הם אלה שכפו עלינו את הדרך הזו של החינוך המשותף. אנחנו, כילדים, ראינו את הורינו כל יום מהשעה ארבע אחה"צ עד שמונה בערב. אז השכיבו אותנו ההורים לישון בבית הילדים, והאחריות עלינו עברה לשומרת הלילה. גם את ילדינו גידלנו בדרך זו. הם נהנו מכך, וכמובן גם אנחנו. 24
