Page 28 - gidon_bartal
P. 28
במשך חצי שעה בחיות, ולאחר מכן הם ליוו אותנו לבית הילדים. לקראת עזיבתם של החיילים הם שיחררו את העוצר מהקיבוץ, וכמו שרק ילדים יכולים, התחלנו לרוץ לשער כדי לראות איפה החברים שנעצרו. ראינו אותם כלואים במכלאה שהייתה בנויה מהקונצרטינה, וראינו כיצד מעמיסים אותם על המשאיות. אליעזר אורן, שהיה הדמות הנערצת עלינו ושירת בפלמ"ח היה עצור ברפיח, ואנחנו הילדים – אמנון לביא, יוסי שיין ואני - החלטנו לבקר אותו כי התגעגענו אליו. כל שידענו היה שרפיח נמצאת בדרום. התחלנו ללכת דרומה וכשהגענו לגן הירק שהיה מדרום לקיבוץ, פגשנו למזלנו את מויינה, אחד מהירקנים, וממנו הבנו שהרעיון להגיע לרפיח אינו בר ביצוע וחזרנו על באיחור של 70 שנה. יואב וגדעון חוגגים יחד בר מצווה עקבותינו. אחרי מספר חודשים חזרו לשריד חברי הקיבוץ שנעצרו. בר מצווה בשריד לא היה מקובל לחגוג ימי הולדת לילדים, וכמובן שלא היו מתנות. אותו דין היה גם באשר לבר־המצווה. המתנה היחידה שקיבלתי לבר־המצווה היתה ספר תנ"ך עם פירוש רש"י ב-13 כרכים, שעד היום שמור אצלי. מאחורי הספר הזה יש סיפור: לאימא היו בנות דוד שהיו אחיות, חייקה ויפה, שהקשר איתן נשמר עוד מפולין. שתי המשפחות של בנות הדוד חיו ביחד והקימו רפת בנחלת יצחק. משה, בעלה של יפה, היה משווק את החלב, כלומר מחלק אותו בבקבוקים לבתי התושבים בתל אביב. אני אהבתי מאוד לנסוע איתו בעגלה רתומה לסוס ולחלק את החלב. יהושע, הבעל של חייקה, היה אחראי על הפרות. שתי המשפחות היו שומרות מסורת, וילדיהן היו מניחים תפילין כל בוקר. כך נחשפתי למנהג היהודי של הנחת תפילין. משפחה זו היתה המשפחה היחידה שנתנה לי את המתנה היחידה שקיבלתי לבר־המצווה, תנ"ך עם פירוש רש"י ב-13 כרכים. כאשר יואב נכדי היה בשנת בר־המצווה שלו, אירגן בית הספר מספר פעילויות משותפות לסבים עם נכדיהם. אחת 27 גדעון ברטל סיפור חיי
