Page 30 - gidon_bartal
P. 30
פרק4 המוסד החינוכי בכיתה ז' עברנו לתיכון, שנקרא אצלנו "המוסד" והיה משותף לילדי שריד, שער העמקים, עין השופט ודן. ילדי דן פונו בשנת 1948 מקיבוצם עקב מלחמת השחרור, והתחילו את שנת הלימודים בקיבוץ שריד, כי לא יכלו לחזור לדן בגלל המלחמה. לאחר המלחמה המשיכו שלושה מחזורים מדן ללמוד במוסד בקיבוץ שריד, והיו מבקרים את הוריהם בדן פעם בשישה שבועות. עד היום קיבוץ דן הוא ביתנו השני, כפי שהבטיח לנו בסיום הלימודים מילק, אביו של יורם המאירי. במוסד גרנו בבית שנקרא "בית עופר". היו בו שישה חדרים ועוד חדר קטן וכיתה. השירותים והמקלחת היו בבניין אחר, המשותף לנו ולקבוצה נוספת. בלילה לא רצינו ללכת לשירותים המרוחקים והבנים נהגו להשתין מהמרפסת. בזמן המלחמה לא רצו להשאיר אותנו בבית עופר, שהיה בשולי הקיבוץ, והעבירו אותנו לבית אחר שבמרכז הקיבוץ, שלא היו בו שירותים במרחק סביר. שם היו החלונות פתרון לבעיה. המקלחת בכל קבוצה הייתה משותפת לבנים ובנות הקבוצה עד כיתה י' או יא'. המגורים היו משותפים לבנות ובנים עד כיתה יב'. במשך הזמן עלתה לדיון השאלה אם להפסיק את המקלחת המשותפת או להמשיך בה. היו ויכוחים סוערים בנושא, ובסוף הוחלט ברוב קטן להפסיק. בימים ההם אף פעם לא היה מספיק אוכל. קיבלנו תמיד חצי ביצה ואמרנו שכנראה שמו לתרנגולת סכין גילוח מאחורה, כי לא האמנו שיש דבר כזה, ביצה שלמה. היו רק ביצים קשות חצויות לשתיים, ולכל אחד היה מותר לאכול רק חצי ביצה. בחדר האוכל היו שולחנות לשישה אוכלים, ולכל שולחן סכין אחד בלבד. מזלג וכף היה לכל אחד. מאחר שלא היה לנו הרבה מה לאכול היינו סוחבים מהמטבח פרודוקטים. כשלא היו אנשים במחסן היינו מתגנבים, ממלאים בקבוק עם שמן, לוקחים כמה תפוחי אדמה ומביאים אותם למקום המסתור שלנו שקראנו לו מ״מ (מקום מסתור), ליד הבוסטר - מתחת לבריכת 29 גדעון ברטל סיפור חיי
