Page 61 - gidon_bartal
P. 61
בפיקוד הסמג"ד אהוד בר-סבר. בחילופי האש נפגע הסמג"ד ורופא הגדוד שלנו ביקש באופן דחוף מסוק לחילוץ. עקב המצב בשטח הפיקוד לא אישר להזניק לשם מסוק. כל זה התנהל ברשת הגדודית והחטיבתית. באותו זמן אבא של אהוד, שבעצמו היה קצין בדרגת אלוף משנה, היה במפקדת החטיבה, והיה חשוף לרשת הקשר. לאחר זמן מה עלה הרופא עלה והודיע : "אין צורך במסוק.." ולכל מי שהיה ברשת היה ברור שאהוד לא החזיק מעמד. כל החטיבה ובתוכה אביו של אהוד שמעו את הודעת הרופא ברשת. החופשה הראשונה כחודש וחצי לאחר תחילת המלחמה קיבלתי חופשה ראשונה. יצאתי בבוקר מהרמה והגעתי לקראת הצהרים לשריד, ישר לכיתתה של נעמי. נעמי הופתעה והתלמידים היו בהלם. זה היה אחרי שחודש וחצי לא התגלחתי, וכמעט לא התרחצתי. זקני היה פרוע והריח לא כל כך נעים. נעמי אמרה: "כך אתה לא הולך לעינת. קודם תתגלח ותחליף בגדים." היא לא ידעה כמה היא צדקה. לאחר שהתקלחתי והחלפתי בגדים באתי לגן של עינת, שהיה קרוב לחדר האוכל. רינה אורן הייתה הגננת. כשנכנסתי עינת הופתעה והתחילה להרביץ לי ומלמלה: "אבא חמור... איפה היית? אני כבר לא רוצה אותך יותר". לקחתי אותה על הידיים לחיבוק ארוך כמו נצח, והקרח נשבר. לאחר הפסקת האש נשארנו ברמת הגולן עד חודש אפריל 1974. היינו במילואים יותר מחצי שנה. הגדוד נפגש שוב בפילון, קיבלנו את התותחים המתנייעים שלנו והחזקנו את הקו ברמת הגולן. השתתפנו בקרבות ארטילריה מול הסורים שאירעו מספר פעמים בתקופה זו. אי אפשר לשכוח את החורף הקר, את הגשם ואת לילות השלג שבהם גם אנחנו, הקצינים, לקחנו חלק בשמירה. הגיבורים היו הנהגים שפילסו את דרכם בשלג, והביאו אספקה לגדודים. באותה תקופה הייתי קצין סיור ומדידות של הגדוד והובלתי את הגדוד מעמדה לעמדה. באחד המקרים קיבלנו פקודה להחליף עמדה. רצינו לזוז אך בקומנדקר שלי לא היה דלק, וכל הגדוד חיכה עד שמחלקת הרכב הביאה לנו דלק. בהמשך מצאתי על הקומנדקר ג'ריקן מלא דלק. שאלתי את משה הנהג למה הוא לא השתמש בדלק הזה ולמה כל הגדוד צריך לחכות לנו, השיב: "את הג'ריקן הזה אני שומר רק לנסיעה בחזרה לבסיס חיבוק ארוך כמו נצח והקרח נשבר לשחרור", כי אז אף אחד לא יעזור לנו. 60
