Page 59 - gidon_bartal
P. 59
באמצעות נשק אישי או מקלעים ולא על ידי נשק נגד מטוסים במשך כל המלחמה. לאחר שני ימי לוחמה הגענו לפנות ערב למזרעת בית ג'אן, שהייתה הנקודה הקרובה ביותר לדמשק שאליה צה"ל הגיע במלחמת יום הכיפורים. שם נשארתי במשך כחודש עם גדוד 12 של גולני, עד הפסקת האש. לא אשכח את הטנק הישראלי הפגוע שעמד במרכז הכפר, לא רחוק ממפקדת הגדוד, שהייתה במקום הכי גבוה בכפר. בתוך הטנק היו שני חיילים שלנו, שנהרגו מספר שעות לפני כן, כאשר הטנק נפגע בקרבות שהיו בכיבוש הכפר. חיכינו ליחידה שהייתה אמורה לפנותם, ולמוחרת בבוקר, עדיין לפני שהיחידה הגיעה, הייתה הפגזה קשה מאד של הארטילריה הסורית עלינו. אחד הפגזים פגע פגיעה ישירה בטנק. זה התפוצץ שנית והתחיל לנסוע במדרון התלול כשהוא עולה באש, התחמושת שבו התפוצצה וגופות חיילנו נעו בתוך הטנק הבוער. זה היה אירוע שלא יישכח לעולם. באחד הערבים הגיע אליי למזרעת בית ג'אן מאיר לבנה, שהיה קצין הקישור של סיירת גולני. התחבקנו ועדיין לא ידענו שאבי כבר לא איתנו. מאיר המשיך לפשיטה על אחד המוצבים הסוריים עם הסיירת של גולני. מולנו, במרחק של כ-800 מטר הייתה עמדה סורית מבוטנת ומוגנת גם על ידי כיסוי ראש ובה חיילים סוריים, שצלפה על חיילנו. הרבה נפגעים היו מהאש שנורתה מעמדה זו. ביקשתי הקצבה של מספר פגזים כדי להשמיד אותה באש ארטילרית, אך עקב חוסר התחמושת בקשתי לא אושרה. למוחרת, בעת שהייתי בזחל"ם המג"ד והשקפתי לעבר הסורים ולעבר הבונקר שממנו פגעו בנו, נפתחה אש מהבונקר, ואחד הכדורים פגע בחלק העליון של דופן הזחל"ם. היה לי מזל: לו היה הכדור הסורי סוטה 2-3 ס"מ למעלה, הוא היה נכנס לי בין שתי העיניים. מקרה זה גרם לי ללחוץ שנית על הפיקוד כדי שיקציבו לי תחמושת לחיסול הבונקר. מאמציי נשאו פרי, קיבלתי הקצבת שותים קפה בזמן המלחמה אי אפשר לשכוח את לילות השלג הקרים 58
