Page 60 - gidon_bartal

תחמושת, ותוך טיווח קצר הצלחתי לפגוע בול בבונקר לאחר מספר מטחי אש ארטילרית, והוא נהרס. מהריסות הבונקר יצאו בין שישה לעשרה חיילים סורים עם אלתור של בד לבן. הם נכנעו ונפלו בשבי. הדרך ממזרעת בית ג'אן לכוחותינו מאחור הייתה מטווחת ע"י הארטילריה הסורית. לכן, האספקה וכל יתר התנועה מהקו הישראלי אלינו הייתה רק בלילה. היחידי שהעז לנסוע בציר זה ביום היה רפול, שהיה האוגדנר שלנו. יחד איתו היה גם אשר, המג"ד שלנו, שכל פעם היה אומר: "איך רפול לוקח על עצמו ועלינו סיכונים כאלה". באחד הביקורים אצלנו, סיפר לי אשר שאבי נפל. הוא לא ידע פרטים, ומובן שהיה לי קשה לעכל ידיעה זו. באחד המקרים נאלצנו לפנות פצועים, חלקם במצב קשה, שהרופא לא הסכים לדחות את פינויים עד הלילה. נאלצנו לפנות אותם בדרך המופגזת באור היום באמצעות זחל"ם. הפצועים הושכבו על תחתית הזחל"ם ועל דופן הזחל"ם קשרנו את השבויים שהיו מגן חי לפצועים שלנו. אולי בגלל המגן האנושי הזה הסורים לא ירו עלינו, והגענו בשלום ליעד, אך את זאת לעולם לא נדע. בוקר אחד זיהה כוח אחר של הגדוד שהיה בגבעה קדמית, כקילומטר דרומה מאיתנו, שיירת טנקים מתקדמת לכיוונם כדי לתקוף אותם. הוא מסר לי את נקודת הציון של הטנקים הסורים באלחוט, ואני, ששימשתי גם קצין קישור לחיל האוויר כי לא היה לנו מתאם מטעמם, פניתי לחיל האוויר שיתקוף אותם מהאוויר, תוך ציון מיקום הטנקים. תוך כמה דקות הגיעה רביעייה של פנטומים ושלחה רקטות לכיוון הטנקים. מהתצפית שלי לא ראיתי את הטנקים, אבל ראיתי את המטוסים שמגחונם נשלחו הטילים. המטוס זינק למעלה והטיל ירד בקשת עד שנעלם מעיני. הכוח שלנו דיווח לי שהטנקים נעצרו וחלקם בערו באש. זמן קצר לפני הפסקת האש היה ניסיון סורי לכבוש את החלק הנמוך של הכפר מזרעת בית ג'אן, שבו היה כוח של גדוד 12 2021. אני בתערוכה עם התותחים אותם תפעלתי במלחמת יום כיפור 59 גדעון ברטל סיפור חיי