Page 73 - gidon_bartal
P. 73
כשהייתה אזעקה הייתי רץ מיד לבית הבריאות להיות עם אימא. באחת האזעקות נכנסתי לבית הבריאות, וראיתי את חיים מסריק שהיה גם הוא מאושפז בבית הבריאות, יושב עם מסכת אב"כ על פניו והוא כולו אדום ועיניו בולטות. מיד שחררתי אותו מהמסכה, והתברר לי שלא הוסר האטם מהמסכה, לכן הוא לא היה יכול לנשום. באותה תקופה לא ידענו על אזעקות ברחבי הארץ. לעומת זאת, בארה"ב הייתה התקשורת מודיעה בזמן אמת על כל אזעקה בארץ, וירה הייתה מודיעה לנו מבוסטון על כל אזעקה בארץ. כאשר היא הודיעה על אזעקה בתל אביב, ניגשנו מייד לחלון הדרומי בחדרנו, שממנו נשקף העמק ובלילות היה אפשר לראות גם את שמי תל אביב בגובה של כמה קילומטרים במסלול הטילים. וכך ראינו טילים מעירק במזרח, ומולם יוצאים טילי פרוג מתל אביב במערב, ומסלולם נפגש במרומים בפיצוץ שהאיר את השמיים. חודשיים לפני המלחמה קנינו לעינת כרטיס טיסה לארה"ב לבקר את וירה. מועד הטיסה היה בזמן מלחמת המפרץ, הגענו לבן גוריון, הייתה מהומה גדולה, ואף על פי שהיה לנו כרטיס לא רצו לתת לעינת לעלות למטוס. החלטתי שאין סיכוי שעינת תישאר בארץ ונדחפתי בין כולם, עד שהשגתי לה כרטיס ישיבה במטוס ולא פחות מאשר מקום במחלקה הראשונה. עינת בילתה אצל וירה מספר שבועות, ביקרה גם בניו יורק וחזרה מאושרת לארץ. 20 שנה אחרי מלחמת המפרץ 72
