Page 76 - gidon_bartal
P. 76
לצערנו הודיעו שיש שביתה בשדה התעופה, הדגים סבלו מחוסר חמצן ולא הייתה ברירה אלא לתת הוראה מפוג'ה להחזיר אותם לארץ. לאחר שבועיים הגיע משלוח הדגים, שפתר את בעיית האצות בתעלות, אולם צצה בעיה נוספת: האיטלקים התחילו לדוג את הדגים. אבל זה לא הפריע לנו יותר מדי. כמו כן, כל חקלאי שרצה לשאוב מים השליך צינור לתוך התעלה ושאב מים ישירות להשקיית שדותיו. לא יכולנו לעצור את התופעה הזו, אבל הנזק הכלכלי לא היה גדול. חלק מפעילותנו התרכז בהקמת חלקות הדגמה שבהן יעצנו ועזרנו לחקלאים להכניס גידולים חדשים, זנים חדשים ושיטות השקייה שהבאנו מהארץ. היות שכל המי ומי החשובים באזור הגיעו לסיורים בחלקות ההדגמה, ואצל האיטלקים האוכל חשוב מאוד, בחרנו יחד עם הצוות האיטלקי שלנו את המסעדה הטובה באזור, ובסביבתה מיקמנו את חלקות ההדגמה. רוב העבודה שלי התרכזה במעבר בין שדות שונים של החקלאים. היו לנו 15 חקלאים שאיתם עבדנו בחלקות הדגמה, ובכל חלקה כזו שתלנו זנים שונים והצענו טיפולים אחרים. כך הראינו להם כיצד משפרים את החקלאות. משרדנו היה במבנה מרכזי בפוג'ה שבו פעל ארגון החקלאים של האזור consorzio agrraio. העבודה במשרד הייתה משעה שמונה עד אחת בצוהריים. סיאסטה, הפסקת הצוהריים הייתה קדושה. המשרד נפתח שוב משעה ארבע עד שש אחר הצוהריים. זכורים לי במיוחד רגשי הנחיתות של תושבי דרום איטליה ובתוכם גם חקלאי דרום איטליה, מול תושבי צפון איטליה. האיטלקים הדרומיים נחשבו לנחותים יותר והרגישו תחושת התנשאות מצד הצפוניים, עד כדי כך שאם היה מגיע מדריך מצפון איטליה היו מקשיבים יותר לנו הישראלים מאשר לו. דוגמה נוספת הייתה זנארי, אגרונום צפוני, שעבד איתנו בצוות יום הולדת לעינת ירדן על פסל האריה באוסלו 75 גדעון ברטל סיפור חיי
