Page 78 - gidon_bartal
P. 78
ירדן מאורגן באוטו הפסקת אוכל ירדן בציוד מלא להליכה המשפחה באיטליה נעמי והילדים הגיעו לאיטליה בתחילת יולי, בזמן החופשה מהלימודים, כדי שיוכלו להתאקלם. גרנו בדירה, בבניין בן חמש קומות, ובאותה חצר היו בתים נוספים. היה שומר (פורטיירה) שלא נתן לירדן, שהיה בן שש, לצאת מהחצר. ירדן נפגע מאוד, אבל נעמי הסבירה לו שכאן זה לא שריד. עינת, שהייתה רק בת עשר, דיברה איטלקית טוב יותר ממני. ירדן לעומת זאת לא יצא הרבה מהבית. עינת הלכה לבית הספר ופרחה שם. יום אחד היא אמרה לנו שהמורה נתן את הסיפור שלה כדוגמה לכל הקבוצה, ואנחנו שמחנו והלב התמלא בגאווה. באיטליה היה מקובל באותם ימים שהמורה מכה את הילדים, אבל עינת שהייתה "זרה" זכתה ליחס מועדף. כשבאתי לאסוף אותה מבית הספר, הילדים יצאו בזוגות, בתלבושת אחידה, "גרביולה" באיטלקית. בבית הספר התפללו כל בוקר ועינת, כמובן, לא הוכרחה להתפלל, אך היא אהבה ללכת לכנסייה עם כל הילדים, ובעיקר אהבה את הלחם הקדוש שחילקו שם. ירדן, שהיה ילד של אימא, עלה לכיתה א' כשהוא לובש את הגרביולה שלו ולא יודע מילה באיטלקית. ההתאקלמות לא הייתה קלה, ולאחר זמן קצר הוא הודיע לנו שהוא לא רוצה ללכת לבית הספר יותר, והתחיל ללמוד עם נעמי בבית. את הזמן העבירו נעמי וירדן בלימודים ובנסיעות לשוק המקומי. בכל סוף שבוע יצאנו לטייל באזור. נהנינו מאוד מהשלג. בחורף היינו נוסעים להרים, 50 ק"מ מערבה, גולשים בשלג - אני בסקי והילדים במזחלת. 77 גדעון ברטל סיפור חיי
