Page 80 - gidon_bartal

עמדו נשים בכניסה לכפרים והזמינו תיירים לצימר שלהן. רק לאחר שמצאנו צימר התחלנו לחפש מקום לאכול. כשמצאנו מקום הזמנו פסטה או פיצה. אצל האיטלקים מתחילים להכין את הפסטה או הפיצה רק לאחר שמזמינים אותן, וזמן ההכנה אורך כ-20 דקות. בינתיים הילדים נרדמו והיינו צריכים להעיר אותם כשהאוכל הגיע. לעיתים הם כבר לא אכלו אותו כלל. טיול גדול נוסף טיילנו יחד עם ההורים של נעמי שהגיעו לביקור בפוג'ה. נסענו כולנו ברכב העבודה הקטן שלי, וירדן ישב באמצע ביני לבין נעמי על הידית בין המושבים. עינת ישבה מאחור יחד עם סבא וסבתא. טיילנו כך במשך עשרה ימים מדרום איטליה עד ברצלונה בספרד. באחד הטיולים שלנו נסענו בכביש שנבנה על ידי המאפיה האיטלקית. היו בו תעלות רבות ואנחנו נתקענו באחת מהן, ולא היה מי שיעזור לנו. חיכינו עד שאחד הנהגים הציע לנו חילוץ מהמשטרה. לאחר כחצי שעה הגיע רכב קטן עם שוטר מהעיר הסמוכה לחלץ אותנו. הצטופפנו כולנו ברכב הקטן, נסענו לעיר הסמוכה, ושם קישר אותנו השוטר עם נהג האוטובוס המקומי, וזה, לאחר שגייס את בנו שיחליפו באוטובוס, נסע איתנו למקום שבו השארנו את הרכב התקוע בחצר של חקלאי. השעה הייתה בערך עשר בלילה. הערנו את החקלאי, ובעזרתו הוצאנו את הרכב מחצרו. נשארו לנו כ-40 ק"מ עד פוג'ה. אני נהגתי ברכב המקולקל שלנו, שהיה קשור בחבל לרכב של המחלץ ובתוכו נעמי, עינת וירדן. כך נסענו לפוג'ה. האמינו לי, הייתה זו אחת מנסיעותיי הקשות ביותר. באותה התקופה הייתה באיטליה רעידת אדמה גדולה מאוד באזור פוליה, ואנחנו היינו כ-50 קילומטר ממוקד הרעש. למזלנו, גרנו בקומה ראשונה. ברחנו מהר מאוד, חיכינו כמה שעות בחוץ, וחזרנו לישון בבית. שמעון וברוריה, שגרו בקומה השביעית, התארחו אצלנו כשבוע ימים עד שחלפה הסכנה לגל השני. כ-5,000 איש נהרגו ברעידת האדמה הזו, שהייתה הקשה ביותר באותו אזור. כשהגענו לביקור ראינו מחזות קשים של בתים חצויים לשניים ואלפי ארונות מתים בכל מיני מקומות. החזרה מאיטליה יאיר, האח של נעמי, בא לקחת אותנו אחר הצוהריים מבן גוריון, ואנחנו, שהגענו לשריד בחושך, הופתענו לראות שלאורך כל הדרך משער הקיבוץ עד לבית שלנו דלקו לפידים. לקבלת פנים כזאת לא ציפינו. כל השכנים הגיעו וישבנו בחוץ. היה כיבוד יפה וכל הערב פגשנו את כל האנשים ששנה שלמה לא ראינו. קבלת פנים כזו, רק בית אוהב יכול לתת. 79 גדעון ברטל סיפור חיי