Page 23 - gidon_bartal
P. 23
פרק3 חברת הילדים בכיתה א׳ הצטרפנו לחברת הילדים. מעלינו הייתה רק קבוצה אחת בחברת הילדים. הייתה זו קבוצת רימון שילדיה היו מבוגרים מאיתנו בשנה אחת. הילדים הבוגרים יותר למדו מכיתה א׳ במשמר העמק. עם הצטרפותנו לחברת הילדים החלטנו לקרוא לקבוצתנו קבוצת עופר, ועד היום, כאשר אנחנו בני 85 כמעט, אנחנו נפגשים לפחות פעם בשנה למפגש של קבוצת עופר. כשהיינו בחברת הילדים בבית ספר היסודי גרנו בבית השני מתחת לבית הקומתיים. היו בו חמישה חדרים ומרפסת עם מעקה, ובקצה השני הייתה מקלחת גדולה. חדר האוכל שלנו היה נפרד משאר הקיבוץ, בתוך מרתף, מתחת לחדר האוכל של הקיבוץ. כיום נמצאים שם השירותים של חדר האוכל של הקיבוץ. מטפלות התחלפו ביניהן: הראשונה הייתה ליזה כפרי, לאחר מספר שנים החליפה אותה שולה טובין שזכורה לי כנחמדה במיוחד. אני זוכר שלפעמים היא הייתה מתקלחת איתנו או אחרינו והיינו נהנים להסתכל. כשהיינו בכיתה ב׳ או ג׳ היו ילדים שהיו מבוגרים מאיתנו בחמש שנים, שלמדו במשמר העמק ולא היה להם חדר בשריד. אנחנו הצטופפנו ופינינו להם חדר אחד בבית שלנו. בתור ילד אהבתי לקום בבוקר מוקדם. אפשר לומר שזה עשה לי פה ושם צרות: ילדי משמר העמק שגרו איתנו בבית לא אהבו את העובדה שהייתי קם מוקדם ומרעיש, עד שיום אחד הם התרגזו עליי ופחדתי לצאת למרפסת בבוקר מוקדם פן ירביצו לי. הם היו מבוגרים מאיתנו בחמש שנים. גם עוזי פומרנץ התרגז פעם כשבאתי להעיר אותו מוקדם בבוקר. הוא תפס והעיף אותי ישר לפינה של כיסא, ואני נפצעתי. אימא הקפידה למרוח לי כל יום שמן זית על הפצע כדי שלא תישאר לי צלקת, אולם עד היום יש לי צלקת קטנה בלחי. 22
