Page 52 - gidon_bartal
P. 52
פרק10 ריכוז משק הקדנציה הראשונה שלי כמרכז משק התחילה בשנת 1969 ונמשכה כארבע שנים. ועדת המינויים פנתה אליי שאקבל על עצמי את ריכוז המשק. נעניתי בחיוב ואסיפת הקיבוץ בחרה בי. כמרכז הייתי אחראי על כל הפעילות שנעשתה בקיבוץ - בענפי המשק, בחדר אוכל, בבתי ילדים, במרפאה ועוד. הייתי מעורב גם בדברים הקטנים, לדוגמה: כשהורים הגיעו באופן קבוע באיחור עם הילד לגן והאיחור הפריע להתנהלות התקינה של הגן, הוזמנתי גם אני כמרכז המשק לבירור. במקרה אחר הוחלט לבנות גן ילדים חדש בקיבוץ. כאשר התלבטנו היכן לבנות את הגן, החלטנו על מיקום מסוים. מוניו בולר, אבא של יורם בן קבוצתי, נפגש איתי ואמר לי שבמקום הזה לא ניתן לבנות גן ויש לחפש מקום חדש - אמר ולא יסף. מאחר שכיבדתי אותו ניסיתי למצוא מקום חליפי, אך ללא הצלחה, ודיווחתי לו על כך. הוא הסתכל לכל הכיוונים לוודא שאנחנו לבד ולחש לי באוזן את המשפט הבא: "אי אפשר לבנות כאן גן, כי יש כאן סליק". זה היה 20 שנה לאחר הקמת המדינה, ואני אמרתי: "מוניו, למה צריך סליק היום?" לבסוף, לאחר שכנוע, הוא הסכים שנזמין את המשטרה לפתוח את הסליק. הסליק היה בתוך מוסך הטרקטורים הישן שבו היו שני בורות טיפול לטרקטורים. אחד מהם נסתם והפך להיות סליק. הכניסה לסליק הייתה דרך מנהרה שבין שני בורות הטיפול. הנשק, התחמושת ורימוני היד היו משומנים ועטופים ונראו כחדשים. תחושת האחריות בתפקיד זה הייתה רבה והשתדלתי להשאיר מאחוריי חותם, למשל בהקמת מכון חליבה חדשני לפרות בצורת קרוסלה שתשפר ותייעל את החליבה, וכן בבניית בתים חדשים לחברים. מובן שהיו גם כישלונות במהלך התפקיד: למשל, רציתי לנטוע 100 דונם פרדס. הזמנו שתילים וכבר היינו אמורים לנטוע. הנושא הגיע לשיחת הקיבוץ ושם טענו שאין מי שיקטוף. החברים התנגדו, ולאכזבתי קבעו באספה לא לנטוע את הפרדס. נאלצתי למצוא מישהו שיקנה את כל השתילים, ולמזלי מצאתי. קדנציה ראשונה 51 גדעון ברטל סיפור חיי
