Page 84 - gidon_bartal

ברכה של עינת לאימא ליום הולדתה ה-56. שלושה חודשים לאחר מכן אימא נפטרה האיתות הראשון להתקף הלב שהיא קיבלה מספר שבועות לאחר מכן. לאחר האישפוז חזרה נעמי הביתה וסיפרה לי שהחולה ששכבה לידה בבית החולים הייתה אחות בבית חולים העמק, ולאחר האשפוז עשתה צנתור בבית חולים כרמל, בדיקה שאז עוד לא הוכנסה לבית חולים העמק. הצעתי לנעמי שגם היא תעשה צנתור בבית חולים כרמל. היא ביטלה זאת בחיוך הנחמד שלה ואמרה שהיא לא סובלת בתי חולים. לאחר כשנתיים או שלוש, ביוני 1991, העירה אותי נעמי בחצות הלילה כיוון שלא הרגישה טוב. הזמנתי מייד אמבולנס טיפול נמרץ ונסענו לבית חולים העמק, שם אושפזה נעמי למשך כשבוע. לאחר שהתאוששה מעט עברה צנתור בבית חולים העמק. לאחר הצנתור נפגשנו עם דר' רוזנפלד, שהיה אז מנהל מחלקת הקרדיולוגיה בבית חולים העמק. לדבריו, הלב של נעמי לא במצב טוב. יש סתימות בעורקים ברמה של 90% ויותר, והפתרון היחיד הוא ניתוח לב פתוח להשתלת עורקים חדשים ואולי גם טיפול בהחלפת מסתם. לדבריו, במצבה של נעמי באותו זמן יש סיכון רב לביצוע הניתוח, והוא מציע לחכות שבוע או שבועיים כדי שהלב יתאושש. הוא המליץ שהמנתח יהיה ד"ר מרין מבית חולים כרמל, שאמור לעבור לנתח בבית חולים שערי צדק בירושלים. הוא אמר שישלח אליו את תוצאות הצנתור, ותוך זמן קצר הוא יזמן אותנו לניתוח בירושלים. חזרנו הביתה. נעמי עלתה במדרגות לאט לדירתנו בקומה השנייה, ובהתאם להוראת הרופאים נשארה רק בבית. לאחר כשבוע בבית, ביום שישי בצוהריים כאשר אני הייתי בפגישה במזכירות הקיבוץ, התקשרה אליי עינת ואמרה שאימא מרגישה לא טוב וביקשה שאבוא מייד הביתה. עזבתי הכול ורצתי הביתה. מצאתי את נעמי בחדר השינה, עדיין יושבת במיטה, אך מתאוננת שקשה לה. כמעט יחד איתי הגיעה גם האחות שרית שהזמינה אמבולנס שהגיע די מהר. בינתיים התעקשה נעמי שאינה רוצה לחזור לבית חולים ושהיא רוצה להישאר בבית. הרגשתי שמצבה מידרדר. צוות האמבולנס התחיל מייד לטפל בה בעודה מתעקשת שאינה מוכנה לחזור לבית החולים. הושבנו אותה על אלונקה כדי לעבור בחדר המדרגות המפותל שלנו. השעה 83 גדעון ברטל סיפור חיי