Page 86 - gidon_bartal
P. 86
פרק17 החיים בלי נעמי לאחר שנעמי נפטרה התלבטתי מאוד אם למלא אחר ההתחייבות שלי לעבודה בקרן. נשארתי לבדי עם ירדן, שהיה אז בן 15, ועינת, שהשתחררה מהצבא. באותם רגעים הרגשתי שההתחייבות שלי לילדים גדולה מההתחייבות לתפקיד, אך ירדן ועינת הפצירו בי לדאוג לעצמי ולהמשיך לכבוש את היעדים והשאיפות שלי. בכל יום רציתי להגיע הביתה מוקדם והתאכזבתי שלא תמיד הספקתי לראות את ירדן. כפיצוי מסוים קניתי לו אופנוע שטח. ירדן היה זקוק לאבא קרוב אליו, ולעיתים לא הייתי רואה אותו כשהגעתי לשריד, מכיוון שחזרתי הביתה בשעות מאוחרות, והוא נסע כבר למוסד במזרע. אני מניח שגם בימים שלא יצא לנו להתראות, הלך ירדן לישון בראש שקט בידיעה שאני בסביבה וזמין לו. באחד הלילות, בערב שבת, בשעה עשר בלילה, קראו לי דחוף לבוא למוסד במזרע לקחת את ירדן לבית החולים בעפולה, נסעתי במהירות למזרע ומצאתי את ירדן עם שפה שסועה. כשהגענו לבית החולים הזעיקו רופא תורן ונכנסו ישר לחדר הניתוח. מכיוון שלא הייתה אחות שתעזור לרופא הוא ביקש ממני תוך כדי הניתוח שאחזיק את חוט הניילון מתוח כשהוא עושה קשר ותופר לירדן את החתך. כדי להפיג את המתח הציע לי הרופא להשאיר את החוט כדי שאוכל לקחת את ירדן לאן שאני רוצה... בתקופה זו גרה עינת בתל אביב, למדה בבית ספר למוזיקה "רימון", וחיזקה את הקשר עם ינון. כשנה לאחר שנעמי נפטרה החלטנו, ירדן ואני, לטוס לטיול בספארי באפריקה. היה זה שבוע מקסים. טיילנו יחד בקבוצה קטנה של 15 איש בשני ג'יפים עם גג פתוח, בשמורות הטבע המרתקות בקנייה. לנהג שלנו היו סיפורים רבים והעדפנו לשמוע אותו יותר מאשר את המדריך. אחד הסיפורים שלא אשכח היה על טקס 'ברית 85 גדעון ברטל סיפור חיי
